בית המדרש הוא המרחב בו מתרחש לימוד התורה והמפגש בין הלומדים אותה. ישנם סגנונות ואופנים שונים של לימוד תורה אשר משקפים את מטרת הלימוד בעיני הלומדים. לימוד שמטרתו ידע, יתנהל בדרך אחרת מלימוד שמטרתו קיום התורה, ולימוד שמתקיים בחבורה שונה מלימוד של אדם בודד. בבתי מדרש רבים לאורך ההיסטוריה היהודית נוצרה העדפה ללימוד שמטרתו העליונה היא ידע. לימוד כזה עלול להזמין תחרות בין הלומדים, מי יודע יותר ומי פחות, וליצור מוטיבציה ללמידה הבנויה על סיפוק ה'אני' והכבוד העצמי. אל מול העדפה זו עומדת העובדה שבבית המדרש היהודי לומדים בחבורה, שמערכת הקשרים וההיררכיה בתוכה דינמית ומשתנה. העמדת החבורה במרכז הלימוד לא כתוצר של מקרה או ככורח המציאות יש בה הזדמנות לשחרר את המתח שעלול ליצור לימוד שמטרתו ידע ולהפוך את הלימוד לתהליך המחייב תהליך אישי של יחסי הכלה ואיכפתיות שבין אדם לאדם. תהליך שיחזק את ההשפעה והרלוונטיות של התורה שתצא מבית המדרש אל החברה שמחוצה לו.