מערכת החינוך מצפה למעורבות הורית ורואה במעורבות זו תנאי להצלחת המעשה החינוכי. מעורבות זו צריכה לבוא לידי ביטוי, לתפיסת בית הספר בפעולות מסוימות כגון השתתפות באסיפות הורים ובפעילויות בית ספריות, נציגות בוועד כיתה, קשר רציף עם המורים ועוד. מערכת חינוך עלולה ליצור מצב שבו הורים משכבות חברתיות מוחלשות כלכלית ומעמדית נתפסים ידי החברה ומערכת החינוך כהורים שאינם אכפתיים ומעורבים מספיק בחינוך ילדיהם מכיוון שהם במקרים רבים אינם פעילים באופן הזה. בחינה מעמיקה ורגישה את הקושי של הורים אלו יכולה לגלות שאינו נובע מחוסר התעניינות או חוסר רצון להיות מעורבים אלא מהדרך בה מודדת מערכת החינוך אכפתיות ומעורבות הורית. ההתנהלות השיפוטית כלפיהם מתייגת, מחלישה ומדירה הורים אלה באופן שאינו מאפשר להם להשמיע את קולם ויוצרת אצלם ניכור כלפי המערכת והימנעות ממעורבות ולעתים אף תוקפנות כלפיה. בית הספר הינו בעל תפקיד משמעותי בחינוך, אך להורים תפקיד מכריע יותר בחינוך ילדיהם, הבסיס לחינוך והלמידה נבנה בבית. יחס של כבוד לבסיס החינוכי שמעניק הבית, כל בית, ללא תיוג של מצב כלכלי או מעמדי יאפשר שיתוף פעולה וימנע החלשה נוספת של הורים. היחס המכבד תלוי ביכולת להקשיב להורים אלו, להיפתח להתרבות ולשפה שהם מביאים איתם ולדרכים בהן הם מבטאים את עצמם.